חסכתם קצת כסף. מצד אחד איזה כיף אה? מצד שני, הכסף הזה יושב לכם בעו"ש, מעלה אבק, ובכל כניסה לחשבון הבנק שלכם הוא כאילו נותן לכם פטיש קטן בראש ומזכיר לכם שעוד שבוע עבר ולא עשיתם כלום עם הכסף. יותר מזה, עליית האינפלציה המהירה ב-2021 בעצם אומרת שאתם סוג של מפסידים כסף שהוא יושב בבנק כי הכוח שלו בינתיים נשחק. (מה זה אינפלציה ומה זה עושה לכסף שלנו?)
תקראו את המשפט האחרון עוד פעם בבקשה, המשפט הזה הוא אחת התשובות לאנשים שאומרים שלהשקיע זה מסוכן כי אפשר להפסיד. תקראו עוד פעמיים ותבינו שיותר מסוכן לא להשקיע.
אז החלטתם להוציא את הכסף בשעה טובה ולהשקיע אותו. הרבה מהמשקיעים והזוגות שאני מלווה ישר שואלים אותי איפה לשים את הכסף, מה אתה אומר על -X או על Y, אבל שניה לפני שרצים לדבר איפה ואיך צריכים לשאול את עצמנו שתי שאלות מהותיות וחשובות (והן גם יכולות לקבוע באיזה מכשיר השקעה נשקיע)
1. מה טווח ההשקעה?
מעין מדד אובייקטיבי שאומר לנו בפשטות מה מידת הסיכון שאנחנו יכולים לקחת. שאלו את עצמכם לכמה זמן אנחנו הולכים להשקיע כעת ומתי אנחנו צריכים את הכסף? נכון, לא פגשתי הרבה זוגות שאמרו לי שהם צריכים את הכסף בתאריך מדויק או שידעו לענות על השאלה הזאת כמו שצריך כי החיים מה לעשות דינמיים אבל אנחנו כן צריכים להבין פחות או יותר אם זה 3 שנים או 8 שנים. מה התרחיש המרכזי שלנו? מה התכנון שלפיו אנחנו פועלים? ברור שבאמצע דברים יכולים להשתנות וכאן נכנס ניהול הסיכונים שלנו אבל חייב להיות איזשהו מסלול שלפיו הולכים.
למה זו שאלה כל כך חשובה? הרציונל הוא שככל שטווח ההשקעה ארוך יותר אזי ניתן לקחת יותר סיכונים בהשקעה שלנו. אפשר לומר שטווח ההשקעה מודד את קיבולת הסיכון שלנו. מה זה אומר לקחת יותר סיכונים? בשוק ההון זה אומר באופן פשטני, יותר חשיפה למניות. מניות זה נכס תנודתי שיכול לזוז למטה ולמעלה בכל יום נתון ולפעמים גם בחדות. בטווח הקצר התנודתיות הזאת באמת יכולה להפחיד אבל טווח הארוך המגמה די ברורה. הטווח הארוך מאפשר לנו לספוג את התנודתיות ואם למשל מחר בבוקר הבורסה נופלת ב-20%, זה בטח לא נעים, אבל יש לנו עוד כמה שנים טובות ורבות של השקעה כדי לתקן וכדי לאפשר לשווקים לעלות.
הנה למשל שימו לב לגרף פה למטה, זה הגרף של ה-S&P 500 ב-25 השנים האחרונות. במבט אחד אפשר להבין היטב את הכיוון החיובי של הגרף. אבל קחו מבט נוסף, תראו שהקו הוא לא רציף אלא "שבור". הוא מלא בזיגזגים קטנים.
בהסתכלות מאקרו בדיעבד על 25 שנים אנחנו יכולים לקרוא לזיגזגים האלו "קטנים" אבל בזמן אמת היו שם ירידות מפחידות. קחו את המשבר של תחילות שנות ה-2000, קחו את המשבר הגדול של 2008 ויודעים מה, קחו אפילו את 2011 שבקושי רואים פה או סוף 2018 שכמעט ולא רואים בגרף אבל המשקיעים חטפו שם ירידה של 20%. כל מי שהיה צריך את הכסף בטווח הקצר כנראה נכווה בנקודות האלו וזה מוביל אותנו שוב לנקודה העיקרית - טווח השקעה ארוך מאפשר לנו לקחת סיכונים. מה זה ארוך? אין הגדרה מדויקת וכל אחד יגדיר את זה אחרת אבל מבחינתי זה 7-8 שנים ומעלה. טווח השקעה קצר זה 0-2 שנים ולדעתי במציאות של היום הוא לא ממש טווח השקעה וצריך לשקול פעמיים לפני שנכנסים בכלל לשוק. הטווח באמצע של 3-7 שנים זה טווח השקעה בינוני שמאפשר להיכנס, להשקיע ולחשב את רמות הסיכון שלנו לפי פרמטרים נוספים ואיך אנחנו מנהלים את הסיכונים.
1. מה יגרום לכם לא לישון בלילה?
האם שני אנשים שונים לחלוטין שטווח ההשקעה שלהם הוא 10 שנים צריכים וחייבים לקחת את אותן רמות סיכון? על פניו תגידו שכן אבל בסוף החיים זה לא האקסל ולא הכל זה הרציונל הכלכלי הנקי. הרי אם בסוף יש לכם טווח השקעה של 10 שנים ולקחתם סיכונים בהתאם ואחרי שנתיים הגיע המשבר התורן והשווקים ירדו ב-30% בתוך חודש ואתם ברחתם אז מה זה שווה? נכון, זה די מפחיד (די מפחיד? אחושילינג מפחיד) ובטח שלפעמים גם מתווסף לזה תחושה של סוף העולם (כמו בקורונה).
אבל כאן נכנס פרמטר נוסף של סיבולת הסיכון הסובייקטיבית שלנו או כמו שאני אוהב לקרוא לזה - כמה אנחנו יכולים לנשוך שפתיים. שלא תבינו לא נכון, ברור שאף אחד לא אוהב לראות את הכסף שלו יורד ב-30% בתוך חודש אבל השאלה מה הדבר הזה גורם לנו לעשות. אם הוא לא נותן לנו לישון בלילה ואנחנו רוצים למשוך את הכסף (למרות שהגדרנו שאנחנו צריכים אותו עוד 10 שנים) אז כנראה שמהתחלה לא נכנסנו למסלול השקעה שתואם את סיבולת הסיכון שלנו, את היכולת הרגשית והמנטלית שלנו לספוג את התנודתיות הזאת.
קחו למשל את הקורונה, בחודש מרץ 2020 השווקים נפלו ב-30% בחודש אחד והיה נראה שסוף העולם באמת הגיע. לא מעט אנשים רצו ומשכו את הכסף או שהעבירו אותו למסלול השקעה סולידי יותר ובכך למעשה קיבעו את ההפסד שלהם והפכו אותו מהפסד על הנייר למשהו מאוד ממשי. ספק אם היה מישהו שהעריך שהתיקון יגיע כל כך מהר אבל כבר בסוף חודש מרץ השווקים שינו כיוון ואת 2020 סיימו בשיאים חדשים.
לכן הנקודה הזאת לא פחות חשובה מהשאלה הראשונה והשאלות האלו חייבות להגיע ביחד. שאלו את עצמכם בכנות קיצונית מה אני אעשה כשאראה את ה-100 אלף שקל שלי יורדים ל-67,700 בתוך חודש וקצת. האם אני יכול להגיד לעצמי בבטחון "שטויות, זה יתקן את עצמו ואני לא צריך את הכסף עכשיו" (האם אני אקנה עוד כי זה זמן טוב?) או שאני ארוץ למשוך את הכסף והעיקר לקטוע את הכאב הרגשי הזה.
חשוב שתענו על זה בכנות עם עצמכם. אם נרוץ למשוך את הכסף זה לא אומר שאנחנו פחות טובים או משהו אבל זה כן אומר שאנחנו לא רוצים להכנס לבורות שלא נדע לצאת מהן ולכן אנחנו צריכים להתאים את רמת הסיכון למשהו שתואם את הסיבולת הספציפית שלנו.
שאלו את עצמכם את שתי השאלות החשובות האלו ומוזמנים לשתף אותנו בתשובות או בהתלבטויות
info@tomervaron.com