המס הגבוה שמטיל בנק ישראל על הציבור

עודכן ב: 23 אוג 2017

את הפוסט הנוכחי נתחיל בשוק הסלולר אי שם ב-2010-2011. אז עוד שלטו בשוק שלוש חברות שגבו מאות שקלים על חשבונות עד שאפשרו לשחקנים חדשים כמו גולן טלקום להתארח על גבי התשתית של החברות הקיימות –- ולהתחרות. כולנו יודעים מה זה עשה למחירים.


שוק כרטיסי האשראי: בור שומן של כמעט מיליארד שקל בשנה


הצעה מאוד דומה, לא פחות דרמטית מבחינת עלויות למשק, עולה גם עכשיו אלא שהפעם מדובר בשוק כרטיסי האשראי. גם הוא שוק שנשלט על ידי שלוש חברות – ישראכרט, לאומי קארד וכאל – גם הוא שוק לא תחרותי שמאפשר לגבות עמלות גבוהות, גם הוא מעמיס עלויות של מאות מיליוני שקלים על עסקים קטנים וצרכנים. שוק הסליקה הוא חתיכת בור שומן שמספק לשלוש החברות הכנסות של מעל 3.5 מיליארד. חוסר התחרות בשוק שמאפשר לחברות האשראי לגבות עמלה גבוהה היא בדיוק כמו להטיל מסים על הציבור. בכל רכישה בכרטיס נשלם קצת יותר כדי להעביר כסף לקופות חברות האשראי. אפשר לקרוא לזה "מס שימוש בכרטיס האשראי" הפעם בחסות בנק ישראל.



עכשיו ח"כ אראל מרגלית, דוחף את הרעיון של אירוח. שחקנים חדשים יכלו להתארח על התשתית הקיימת של חברה קיימת, ללכת לבתי העסק ולהציע עמלות זולות יותר. בשנת 2016 הציבור ישלם בכרטיסי אשראי סכום דמיוני כולל של מעל 280 מיליארד שקל. 280 מיליארד שקל עברו דרך כרטיסי הפלסטיק ועל כל עסקה חברות האשראי גוזרות עמלה. לכן שינוי של פיפס אחוז בעמלה הזאת שווה מאות מיליוני שקלים. שימו לב למשוואה הבאה – ירידה של העמלה שגובות חברות האשראי בשיעור של 10% תניב חסכון אדיר של כ-350 מיליון שקל בשנה (!!) כל שנה 350 מיליון שקל. חלק מהסכום העצום הזה יישאר בקופת העסקים הקטנים במקום לעבור לקופת ההכנסות של חברות כרטיסי האשראי, חלק יוגלגל לצרכנים בדמות מוצרים זולים יותר. אם ייכנסו מספר שחקנים ומחיר העמלה ירד למשל ב-20% – כבר מדובר בחסכון של 700 מיליון שקלים בשנה. לכן, כשמדברים על יוקר המחיה, נראה ששוק הסליקה הריכוזי תורם את חלקו


הכשלון של בנק ישראל עולה לנו הרבה כסף


עכשיו צריך להתעכב רגע על ההתנגדות של בנק ישראל לרעיון התחרות. הצורך בלהכניס סולק בדרך של אירוח בדיוק כמו שהיה סלולר הוא לא גזירת גורל אלא תוצאה של כשלון מצד בנק ישראל. במשך שנים נשמעת ביקורת עזה על חוסר התחרות בשוק הזה, על עמלות מרגיזות, על ניצול כח שוק מול עסקים קטנים, על דרכים נסתרות בהן החברות מעלות עוד יותר את העמלות אך בנק ישראל, הרגולטור, העדיף למלא את פיו במים במקום לפעול לטובת הצרכנים והעסקים הקטנים. כמה לא מפתיע שרק כאשר מרגלית וחברי כנסת נוספים מאיימים בנשק יום הדין – בנק ישראל מדקלם מנטרות שהוא פועל לטובת התחרות ושכבר בחודשים הקרובים יהיה שינוי.


המציאות היא שבנק ישראל עושה הכל כדי למסמס את התחרות. במסמך שהוא טרם הוציא לציבור שהגיע אלי הוא כותב כי הוא מוכן שייכנסו מתארחים לשוק אך אלו יורשו לסלוק במקסימום עד מיליארד שקל. כלומר שימו לב, אם השחקנים החדשים יהיו טובים, יעילים ויציעו מחירים זולים מאוד – הם עדיין יוכלו להגיע לנתח שוק מקסמילי של 0.35%. תחשבו שכחלון היה מאפשר לגולם טלקום להכנס לשוק הסלולר אבל לחבר רק 20 אלף לקוחות בחבילות הזולות – האם מהפכת הסלולר היתה יוצאת לדרך? זה פחות או יותר מה שמציע בנק ישראל ששוב מעדיף להצמד לחוסר התחרות של חברות האשראי במקום לגונן על הציבור.


ומדוע בנק ישראל כל כך מתנגד? גם הוא יודע שאם ייכנסו שחקנים חדשים שינגסו בבור השומן המטורף הזה, השווי של ישראכרט, לאומי קארד וכאל יצנח בחדות. שימו לב מה אמר אתמול מנכל ישראכרט רון וקסלר כשהוא התייחס לאפשרות להכניס שחקנים חדשים דרך אירוח: "אני חושש לשרידות שלנו. מי בכלל ירצה לקנות אותנו ככה?" כלומר וקסלר בעצמו מודה שהשווי של חברות האשראי נגזר במידה רבה מחוסר התחרות בשוק. מי שממן את השווי הלא אמיתי הזה הוא המס שמשית עלינו בנק ישראל, עלינו הצרכנים, עלינו העסקים הקטנים. אנחנו נמשיך לשלם עמלות גבוהות בהרבה מהמציאות – העיקר שימכרו את ישראכרט ולאומי קארד במחיר גבוה שיעשיר את קופת בנק הפועלים ובנק לאומי.

0 צפיות