פנסיה מקיפה VS משלימה: מה כדאי לחוסכים צעירים?

המגמה של בחירה במסלולים מנייתייים ומסלולים מחקי מדד בחיסכון הפנסיוני היא מבורכת וחשובה, והיא מביאה איתה גם אדוות נוספות. לא מזמן חבר כתב לי "יש לי פנסיה מקיפה במסלול S&P500 והמליצו לי להעביר הכל הכל לפנסיה משלימה. מה אתה אומר?"

פעם זו הייתה שאלה מוזרה, הרי הפנסיה המקיפה היא זו שמבטיחה תשואה ריאלית של 5.15% על חלק מהכספים וזה גם המוצר הפנסיוני המרכזי בישראל. אבל כאמור התזוזה למסלולים המנייתים העירה את השאלה המעניינת הזאת שמחייבת אותנו להבין יותר טוב את ההבדלים האמיתיים בין קרן פנסיה מקיפה למשלימה.

(מתוך סדרת הטורים שאני כותב עבור גלובס - לינק כאן)

מתוך סדרת הטורים שלי בעיתון גלובס ״המחשבון״

שתי קרנות, שני עולמות

קרן פנסיה מקיפה היא הקרן שנפתחת לרוב מהשקל הראשון דרך מקום העבודה – היא כוללת גם כיסויים ביטוחיים (למקרה מוות ונכות) וגם רכיב עם תשואה ריאלית מובטחת של 5.15% על כ-27% מהנכסים אם מדובר בחוסכים צעירים. בגלל הבטחת התשואה, הרגולציה מגבילה את סכום הכסף שאפשר להפקיד לקרן הזאת. נכון ל-2025 וכתלוי בשיעור ההפקדות, בעלי שכר הגבוה מכ-26,200 ₪, צריכים לחפש חלופה לקרן הפנסיה המקיפה כשהחלופה המובילה הפכה להיות הקרן המשלימה. מדובר בעצם באותו מוצר, ללא הבטחת תשואה מצד המדינה ולכן גם ללא הגבלת הפקדה. ניתן להיות מובטחים לרוב על שכר של עד 4 פעמים השכר הממוצע וההשקעות בקרן המשלימה מתנהלות כמו כל מוצר פיננסי רגיל – עם סיכון וסיכוי מלא בשוק ההון. פעם זה היה נשמע חסרון ואילו היום כבר מסתכלים על זה אחרת. 

למה בכלל לשקול מעבר?

בעולם של מסלולים מנייתיים, ובעיקר בקרב חוסכים צעירים עם טווח השקעה ארוך – ההבטחה של תשואה ריאלית של 5.15% לא נתפסת כהטבה. קרנות פנסיה מנייתיות עשו בעשור האחרון תשואה נומינלית שנתית של מעל 10%. ה-S&P ב-4-5 שנים האחרונות (מאז שהחלו המסלולים המחקים להכנס לקרנות) רשם ביצועים מעולים והנה קיבלנו את המשקפיים שמאפשרים להסתכל על 5.15% בתוספת הצמדה בסימן שאלה.

בואו נסתכל למשל על קרן הפנסיה של מיטב למשל רק בשביל דוגמא - מסלול מניות בקרן הפנסיה המקיפה וגם בקרן הפנסיה המשלימה. על פניו מדובר באותה קרן, באותו מסלול השקעות, נצפה לראות מספרים מאוד דומים. בפועל יש פה לפעמים פערים של 2% עד 6%. איך זה קורה? ואגב, הפערים האלו מופיעים גם בקרנות פנסיה אחרות.

	מקיפה	משלימה
2022	-9.39%	-15.76%
2023	14.52%	16.37%
2024	17.58%	21.46%

אז מה ההבדל? ההבדל הוא הבטחת התשואה על כ-30% מהנכסים בפנסיה המקיפה. בשנת 2022, כשיש שנה של ירידות, זה מהווה בולם זעזועים שמקטין את התשואה השלילית. בשנים טובות (2023-2024) הבטחת התשואה מהווה יותר משוקלת מאשר הטבה כי התשואה החופשית הגיעה בשנים האלו ל-16%-20%, ואז כמובן שהבטחת תשואה בדמות 5.15% צמוד, מושכת את הביצועים למטה.

וכאן מגיע גם המספר שאי אפשר להתעלם ממנו. הרי מדובר בחיסכון ארוך טווח שכל פיפס תשואה משפיע. מחקר של מכון ון ליר מצא שפער של 1% בתשואה לאורך החיסכון הפנסיוני עבור חוסך ממוצע בן 35 – מגדיל את הקצבה בכ-20%. אפשר לדבר גם על האיזון האקטוארי שלרוב עדיף במשלימות (לא בצורה מובהקת) ועל פניו אין מה לחשוב פעמיים. אבל אז מגיע גם הצד השני 

הצד השני של המשלימה

זה המקום לכתוב כמובן שלא מדובר ביעוץ ולא בהמלצה. לא כדי לצאת לידי חובה אלא כי מדובר בצעד עם לא מעט השלכות וצריך להכיר את כלל המשמעויות. למשל בפרישה עצמה, הבטחת התשואה היא עדיין יתרון גדול בגילאי הפרישה שם המדינה התחייבה על הבטחת תשואה ל-60% מהנכסים ואילו רק 40% מושקעים בשוק ההון. המנגנון הזה מייצר יציבות גבוהה יותר לקצבה. ב-2022 למשל מקבלי הקצבאות בפנסיה המשלימה חוו ירידה בגלל שנה קשה בשוק ההון בעודבפנסיה המקיפה שזוכה להבטחת תשואה, סיימו עם תשואה חיובית ולכן הקצבה שלהם לא נפגעה. מכאן עולה השאלה: נניח והעברתי את החיסכון למשלימה כדי להיות 100% בשוק ההון, האם אפשר לחזור לקרן מקיפה רגע לפני הפרישה, כדי ליהנות מהבטחת התשואה בפרישה?

אז התשובה היא כן אבל עם כוכביות. המדינה מגבילה את הסכום שאפשר להכניס מחדש לקרן מקיפה. ההגדרה אומרת הרי שאפשר בשוטף להפקיד עד 20.5% מפעמיים השכר ממוצע במשק. נכון להיום זה אומר 5,460 ש"ח לחודש, כלומר רק עד 65,514 ₪ בשנה (משתנה כל שנה). לכן, המדינה מאפשרת להכניס למקיפה את הסכום השנתי הזה כפול שנות ותק מוכרות במכשיר פנסיוני אחר. זה אומר שכנראה רק חלק מהסכום שצברנו יוכל לעבור חזרה למקיפה כדי להנות מתנאי פרישה טובים יותר. חייבים לקחת את זה בחשבון.

בנוסף, החישובים באקסל יפים ואכן לפי ביצועי העבר (שאינם מנבאים את העתיד) יש פער מול ה-5.15% הצמוד המובטח אבל כאן גם צריך לשאול עוד כמה שאלות: הראשונה - האם חוסך בגיל 55 למשל ירצה להישאר במסלול מנייתי טהור? אולי כן, אולי לא. ועוד שאלה - האם חוסך שהעביר את הכסף למשלימה יכול לראות חיסכון של חצי מיליון שקל נופל בחדות? פסיכולוגית ונפשית, האם הוא יישאר? כי אם שם הוא יעשה טעויות ויעביר מסלולים, אז המעבר כנראה היה פחות נכון (ברור שגם במקיפה הסכום יכול לרדת בחדות ובצורה מפחידה אבל כאמור כן תהיה שכבת הגנה).

ועוד שאלה - 5.15% צמוד, בימים של אינפלציה של 3% וצפונה - האם הפער מצדיק את זה? ואם האלטרנטיבה זה מסלול S&P500 שמעבר להיותו מסלול מנייתי יכול אולי להיות מושפע גם משינוי בשער החליפין, האם הבטחת התשואה לא מספקת פיזור סביר? אני מניח שכל משקיע ומשקיעה יענו לשאלות האלו בצורה אחרת. 

שינוי הרגולציה שאולי מייתר את הדיון?

ולבסוף, חשוב להזכיר סעיף רגולטורי שצפוי להשפיע על כל הדיון הזה אם מתישהו רשות שוק ההון והכנסת אכן יקדמו אותו. השינוי שאמור להיכנס לתוקף בתחילת שנה הבאה יביא את מנגנון הבטחת התשואה רק לחוסכים במסלולים תלויי גיל. זה אמנם לא יקרה ביום אחד אבל החשיפה להבטחת תשואה תרד מ-27% לאזור האפס. כלומר, משקיעים שיבחרו במסלול מנייתי כזה או אחר בקרן המקיפה, לא יזכו להבטחת התשואה. זו נקודה קריטית שמחזירה את הדיון לא ל"מה יש בקרן" אלא ל"איזה מסלול אני נמצא" ומייתרת את הצורך לקפוץ בין הקרנות ואז אולי להפסיד אפשרויות חזרה.

השורה התחתונה:

דווקא בשיח שנראה טכני ומורכב – מסתתרת שאלה מהותית שהיא ההמשך הישיר של בחירת מסלול ההשקעה. הציבור עבר בשנים האחרונות יותר ויותר למסלולים מוטי מניות וסיכון כדי להגדיל את תוחלת התשואה וכעת השאלה הזאת עוברת אפילו לרמת המוצר והקרן - האם אנחנו רוצים להיות במסלול מנייתי עם קצת הגנה או לשאוף לצמיחה חזקה יותר גם במחיר של תנודתיות גבוהה יותר? השאלה הזאת היא לא רק העדפת סיכון קלאסית אלא קצת מסתבכת ככל שנרצה לחזור למקיפה לקראת הפרישה.