בסוף בסוף, זה לא רק ידע, כן, הוא חשוב אבל זה קודם כל התנהגות ויש דברים קטנים שאנחנו יכולים לעשות ולהפוך אותם להרגל כדי לצמוח.
במהלך השנים האחרונות נפגשתי ודיברתי עם אלפי משפחות, זוגות ואנשים שהכניסו אותי לחיים שלהם ושם גיליתי שזה אף פעם לא רק כסף. זה שאיפות, זה חששות, זה התלבטויות, זה פחדים וזה חלומות. ובתוך הפגישות האלו ראיתי אנשים שצומחים ואנשים שנשארים במקום או אפילו הולכים אחורה. ספוילר - זה לא היה קשור לרמת ההכנסה שלהם, זה היה קשור לדברים שהם עושים ואיך הם עושים ומתנהגים. זה לא היה כמה הם חכמים ועד כמה הם מבינים גדולים בכסף, אלא שזה היה דברים קטנים של החיים עצמם. הרי לא חייבים להיות פרופ׳ ולהכיר את עקום התשואות בשוק האגח כדי לדעת שבסוף החודש אנחנו צריכים להוציא פחות ממה שאנחנו מכניסים. ועדיין, זה קשה.
לא לנהל את התזרים שלנו
טוב זה אולי נשמע בנאלי אבל זה כמובן הבסיס. בסוף האמת הראשונה של העולם הפיננסי שצריך להכיר זה שההכנסות צריכות להיות גבוהות יותר מההוצאות. נרצה או לא, זה חייב לקרות. אי אפשר לאורך זמן לחיות עם הוצאות גבוהות יותר, אי אפשר גם לחיות מאוזנים כי בסוף מגיע הבלת״מ שיוציא אותנו מאיזון. אנחנו חייבים להסתכל למציאות הפיננסית בעיניים. להכנסות פחות הוצאות קוראים תזרים. ואנחנו צריכים לשאוף שיהיה לנו תזרים חיובי. זה מתחיל בלראות את המספרים, לראות כמה נכס, וכמה יצא ומה מצבנו. אגב, ראיתי מקרים שזה עובד גם לצד השני. של אנשים שלא יודעים כמה בדיוק הם מכניסים מול כמה הם מוציאים ולכן חיים כל הזמן בתחושה שהם לא יכולים לקנות וכשמסתכלים על המספרים רואים שהם יכולים והם בעיקר יכולים לנשום. השורה התחתונה היא שהבסיס להכל זה לסיים בתזרים חיובי וכדי לדעת איפה אנחנו עומדים אנחנו חייבים לדעת מה המספרים שלנו. זה לא חייב להיות על השקל ועכשיו לעקוב אחרי כל דבר אבל כן, כאנשים בוגרים אנחנו פשוט צריכים בשלב הראשון לדעת כמה נכנס וכמה יוצא. עוד לפני שאנחנו אומרים מה לעשות עם זה - לדעת.
משקולת הקבועות
זה עקב האכילס זה הרבה מאוד משפחות ואנשים. מגיעים למצב שבו ההוצאות הקבועות - משכנתא, רכב, סופר, ביטוחים וכל זה פשוט גבוהות מדי. מה המשמעות של זה? ואז יש פחות גמישות לדברים אחרים, בטח לחיסכון ולכן לא מצליחים לשבור את זה ולצמוח. אם ההוצאות הקבועות שלכם מעל 50-60 אחוז, הפוקוס שלכם צריך להיות שם.
להיות צרכנים על מלא
זה אומר בתכלס לא לדחות סיפוקים, להעדיף את הרכב השווה יותר או הבית הגדול יותר ולממן את זה עם הלוואות. לקחת הלוואה נראה לפעמים כמו הנורמה, התרגלנו, נרמלנו. הר ההלוואות של חברות כרטיסי האשראי קפץ בשנים האחרונות ב-80% ועומד עכשיו על 24 מיליארד שקל. אלו הלוואות צרכניות. כלומר הלוואות שאנחנו לוקחים לצריכה שוטפת. אולי לסגור מינוס, אולי לטוס לחו״ל, ואולי לקנות רכב. ואפרופו רכב, לפי הדוחות של מימון ישיר - נראה שאנחנו לוקחים גם הרבה מאוד הלוואות לרכישת רכב. הלוואה ממוצעת עומדת על 109 אלף ₪ עם ריבית של כ-10%.
לשלם לעצמך אחרון
איך אמר וורן באפט? אל תחסכו את מה שנשאר אחרי בזבוזים. תוציאו ותבזבזו מה שנשאר אחרי שחסכתם. זה עקרון מאוד חשוב.
לחיות ללא כרית ביטחון
זה לא משהו שהוא נחמד שיהיה. זה פשוט חובה. ראינו את המציאות פה בשנים האחרונות וכמה אירועים ביטחוניים או נגיף גלובלי יכול להשפיע על שוק העבודה. חייבים לבנות כרית ביטחון, שההמלצה הכללית היא בין 3 ל-6 חודשי מחיה. הרחבתי על זה בפרק.
להתמקד רק בצד ההוצאות אין משהו חכם מאוד להגיד על זה וזה עדיין צריך להיאמר ולהיות לנו בראש. המון מהייעוץ הפיננסי מתמקד בצד ההוצאות. איך לייעל וכדומה. זה חשוב וזה נכון אבל למשוואה הזאת יש שני צדדים והצד של ההכנסות יכול לעשות אימפקט גדול יותר. אנחנו חייבים שהראש שלנו יעבוד גם באיך להגדיל את ההכנסות שלנו.
לחכות יותר מדי עד שמתחילים להשקיע
רק נסיין את הלימודים, כשנעבור עבודה, כשהילדים יגדלו... ואז אנחנו מוציאים את עצמנו מתחילים לחסוך ולהשקיע בגיל מאוחר ומה לעשות שאחד הדברים הכי חזקים בעולם הפיננסי זה זמן. זמן לתת לכסף לעבוד. תתחילו בקטנה היום ולאט לאט תגבירו.
לפחד מכסף והשקעות
אי אפשר לצמוח אם יש לנו מערכת יחסים רעילה עם כסף או שאנחנו פשוט נמנעים ממנו. זה קורה הרבה, להתנהג כאילו הוא לא בדיוק שם. קודם כל כדאי להיות מודע לזה ואז לאט לאט, לתת לזה יותר מקום. לדבר על זה עם חברים וחברות, ללמוד עוד מושג אחד קטן. לקרוא עוד קצת. לפתח הרגלים קטנים של להתמודד עם הפחדים שלנו. זה יכול להיות כל יום להיכנס לאפליקציה של הבנק, להיכנס לאפליקציה הפיננסית שאנחנו עובדים איתה, להחליט שלמרות שזה מפחיד אני משקיע 100 שקל בחודש ושם את זה איפשהו לראות איך אני מרגיש עם זה. הפחד הזה מכסף ומשוק ההון הוא הגורם מספר אחד להשאיר אותנו מאחור ואפשר בצעדים קטנים לשבור אותו, לגלות סקרנות, להחזיר שליטה ולגלות שזה לא כזה נורא, אולי אפילו כיף ומחזק ומספק.
בהצלחה
Comments